(הקדמה)
הפרשה השביעית בבני שאול ואשתו ושריו, והנבואה שבאהו על מלחמת עמלק וענין אותה המלחמה ומה שחטא בה וענשו. תחלת הפרשה ושאול לכד את המלוכה, עד וילך שמואל הרמתה וגו׳, והנה שאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:
השאלה הראשונה במה שזכר בבני שאול ושריו, אם בבניו שלא זכר בהם אישבשת עם היותו כבר נולד בהכרח, ובמה שלא זכר גם כן יונדב וזכר ישוי, ואין ראוי שנתפייס עם מה שכתב רד״ק שזכר אלו לבד לפי שהיו יוצאים עמו למלחמה, כי הנה זכר גם כן הבנות ובנותיו לא היו יוצאות עמו למלחמה. ויקשה עוד למה זכר בכלל השרים אבנר קודם קיש וקודם נר שהיו אבי שאול ואבי אבנר? וחשב רלב״ג שעשאו להיות קיש אדם פחות, כמו שאמר (סימן י׳ י״א) מה זה היה לבן קיש, והוא דבור בטל, כי קיש היה גבור חיל, ולא אמרו מה זה היה לבן קיש כי אם לפי שלא היה יודע בנבואה לא לפחיתותו בענין המעלה והכבוד:
השאלה השניה למה צוה יתברך להכרית זרעו של עמלק? אם בתורה שאמר
(שמות י״ז ט״ו) כי יד על כס יה מלחמה להשם בעמלק מדור דור, ואמר
(דברים כ״ה י״ט) תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח, ואף על פי שידענו שעמלק יצא ונלחם בישראל לא ידענו למה צוה יתברך כל כך על החרמתו? כי אם נלחום נלחם בישראל הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו שחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, ולמה יענישהו יותר? האם צוה בזה על המואביים ועל שאר העמים שנלחמו עם ישראל? ולמה אם כן יוחד העונש בזה בעמלק לבד עד שצוה לשאול בתחלת מלכותו עתה לך והכית את עמלק וגו׳? והספק הזה אינו מיוחד למקום הזה כי הוא כולל גם כן לצווי התורה האלהית:
השאלה השלישית במה שצוהו והחרמת את כל אשר לו וגו׳, והמתה מאיש ועד אשה וגו׳ מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור, והנה התורה האלהית צותה שנחרים את זכר עמלק אבל לא צוה שנחרים את כל אשר לו ולא אסר שללו על ישראל, וטוב הוא שיאכלו שללו וגם ישימו בכליהם, ויקשה אם כן למה שמואל הנביא הוסיף בעונשו באסור שללו במקום הזה? עד שנענש שאול בעבור שחמל על מיטב הצאן, וכן תמצא בענין המן שאמר
(אסתר ט׳ י׳) ובבזה לא שלחו את ידם, וראוי שנדע סבתו:
השאלה הרביעית בעונש שאול המופלג שנענש על חטא קטן, והוא אמרו יען מאסת את דבר השם וימאסך השם ממלך וגו׳, והחטא הזה היה קטן מאד אחרי שנלחם מלחמות השם ועשה מלחמת עמלק כמו שצוה, ואף שלקח מהשלל לא היה אותו עון ראוי לעונש מופלג כזה שימאסהו השם ממלך על ישראל, והנה מצינו שדוד הרג את אוריה בחרב בני עמון וישכב את אשתו והוא היה עון פלילי ולא קרע השם את מלכותו מעליו, ולמה שאול שעשה חטא נקל נענש הרבה? האם היה משוא פנים בדבר, אף שהעם גם כן חטא בזה ולמה לא נענשו ונענש שאול לבדו?
השאלה החמשית באמרו קרע השם את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך, והנה הגזר דין הזה כבר נגזר על שאול בעון מה שחטא בגלגל, כמו שאמר שם ועתה ממלכתך לא תקום בקש השם לו איש כלבבו ויצוהו ה׳ לנגיד על עמו וגו׳, ואם נגזר זה כבר שם עליו על מה שחטא בגלגל שלא קיים דבר השם והעלה העולות קודם ביאת שמואל, איך על עון עמלק נענש באותו עונש עצמו? והיה אם כן עונש אחד לשני חטאים מתחלפים, ולמה אמר כאן נחמתי כי המלכתי את שאול למלך ולא אמר כזה בעון הגלגל? עם היות ששם נגזר אותו עונש עליו גם כן ולא זכר שם שניחם מהמלכתו:
השאלה הששית באמרו וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם, והנה במה שקרע השם מלכות ישראל מעל שאול ניחם הקדוש ברוך הוא, כמו שאמר נחמתי כי המלכתי את שאול למלך, ואם כן איך יאמר בזה כי לא אדם הוא להנחם, כי הוא היה מתנחם ממה שהמליכו, ואם ניחם מההמלכה למה לא ינחם מהעונש? ושניהם שוים בדבר.
והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:
(מז) ושאול לכד את המלוכה על ישראל וגו׳. כתבו המפרשים שפירוש לכד את המלוכה התחזק במלוכה, להיותו בידו בלי שום פקפוק, כי ראו כל ישראל שהיה מצליח במעשיו ובמלחמותיו. ואחשוב שלפי שזכר שהיה שאול בראשונה גם אחרי המשחו והמלכתו הולך אחרי הבקר, ספר כאן שאחרי מלחמת הפלשתים לכד המלוכה, רוצה לומר שהתנהג בכבוד המלכות ובהדר הממשלה ושלא חשש עוד לצרכיו ולא להלוך אחרי הבקר, אבל נלחם בכל אויביו ובכל אשר יפנה ירשיע, רוצה לומר יחריב האויבים וירשיעם, או יהיה יושיע שהיה תמיד מכוון להשחית ולהחריב בהיותו בוחר ברע ובהרשיעו בכל אשר יפנה.